בס"ד
גופה מוטלת בעפר, זרוקה בצידה של דרך צדדית. המשטרה פתחה בחקירה, כך נכתב בכלי התקשורת, והציבור כבר יודע, החקירה תקועה במבוי סתום. האדם נקבר, הרוצח מסתובב חופשי, כאשר למשטרה אין קצה חוט, אין חשודים אפשריים. שמועות דווקא יש, מחשבות, האשמות שנלחשו מפה לאוזן בסתר, כבר נכתבות בגלוי - "אתם אשמים". הפוליטיקאים לוקחים אחריות, יוצאים לציבור, שמים את עצמם כחשודים ומנסים לנקות את עצמם מחשד, לקבל מחדש את אמון הציבור, להוכיח - "ידינו לא שפכו את הדם הזה".
תחילת הסיפור הוא, לצערנו, אירוע לא נדיר. ההמשך, נשמע כהזיה של אופטימיסט. איזה מנהיג מתנדב שיחקרו אותו קודם? זו פרשנות ששמעתי השבוע מרב היישוב, הרב הראל לוי, לטקס עגלה ערופה. ה-"ידינו לא שפכו את הדם הזה", היא לא רק אמירה של אחריות עקיפה "שלא קיבל מזון וליווי" כפירוש רש"י, אלא, אחריות ישירה. ראשי הקהל צריכים להגיד, כשאין חשודים אחרים, גם אנחנו חשודים ממש ברצח, עכשיו נוכיח לכם שלא, ונקווה לקבל את המנדט להמשיך ולהוביל אתכם לשגשוג וביטחון.
שלושה דברים במציאות, אני מעריך, יביאו לכך שניתן יהיה להתחיל ממש את תהליכי הריפוי לכל השברים הפנימיים במדינה. שחרור החטופים, הקמה של ועדת חקירה ממלכתית וניצחון על חמאס. אם כי נראה לי שגם אם נסיים בלי ניצחון ועם איום לעתיד מהרצועה, זה לא יהיה תנאי לתהליך, זה, עוד ייסלח. נכון, גם אם כל החטופים ישוחררו עכשיו, עוד יהיו משקעים בנושא הזה שנים ארוכות, אבל, ניתן יהיה להתחיל לדבר. שחרור החטופים הוא אולי הסעיף הרגיש ביותר, אך, נראה לי כי ועדת החקירה תהיה הסעיף הנפיץ ביותר.
מי יכול לחקור? מי שבוודאי לא אשם. יש שאומרים שאלו שופטי בג"ץ ויש שאומרים שדווקא הם, הראשונים שצריכים להיחקר. ממשלה בזמן האירוע- בוודאי. בעלי תפקידים קודמים? רק הנבחרים? אנשי צבא וביטחון בזמן האירוע - בוודאי - אנשי ביטחון קודמים? עד כמה אחורה? תקשורת? אזרחים?
לדעתי, אין מי שניתן לומר עליו - "בטוח לא אשם" / "בטוח לא נגוע בדבר". ולכן, זהו הסעיף הנפיץ, שיכול לגרום שהחלטות של ועדה כזאת, רק יגבירו את השבר, אך גם כזה שיכול לרפא. אם כולנו, נאמר כאחי יוסף "אבל, אשמים אנחנו" מצד אחד, ומצד שני נראה איפה "ידינו לא שפכו את הדם הזה", נהיה בתהליך משותף. כואב, אבל משותף. חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד, הציע (וכולי ציפייה שראש הממשלה יקבל את ההצעה), כי את הרכב הוועדה יקבעו נציגים גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, ועדה שלא תיתן לאף אחד לחמוק מדוכן הנאשמים, ועדה, שאחריה, נהיה חכמים יותר, ולא פחות חשוב, טובים יותר…
ובמ"א כ' פי' [ובמקום אחר כתוב פירוש] לא יראה בך ערות דבר כמ"ש [כמו שאמרו] חז"ל בפ' לא יראה לך שאור בטל בלבך שעי"ז [שעל ידי זה] שאינו חשוב בלב האדם ומואס בו. עי"ז זוכה לפטור ממנו. כמ"ש בטל רצונך כדי שיבטל רצון אחרים. והש"י [והשם יתברך] משפיע הארת קדושה בימים אלו שמרוב הארה והתעוררת אהבה אליו ית' צריכים להתבטל רצונות ואהבות זרים כמאמר כהמס דונג מפני אש כו' [שפת אמת, כי תצא, תר"מ]:
כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ [דברים, כ"ג, ט"ו]:
פשט הפסוק, שעליו מביא ה'שפת אמת' את פירושו, עוסק בשמירה על סניטריה במחנה המלחמה. את חפירה הוא חלק מפק"ל הלוחם, שחוץ מלחפור שוחות, צריך לשמש גם לכיסוי הצואה. כי מחנה המלחמה קדוש, הקב"ה נמצא בו ממש [לא הנושא שאני רוצה להרחיב בו היום, אבל, מי שטוען שלא להתגייס, כי הצבא הוא חול…]
ה'שפת אמת' לוקח את הפשט לפנימיות. לכלוך הוא חלק מהאדם, מעצם היותו אדם. אנחנו לא מתעלמים ממנו. אנחנו מכירים בו. מכירים בטעויות שלנו, בחטאים, באשמה, באחריות. אשמה יכולה להיות צורבת, לדכא בך את היכולת להלחם (שווה מחשבה והרחבה בהזדמנות…). אבל, ההכרה בלכלוך והביטול שלו (שימו לב שאין דרישה לניקיון, אלא, לביטול, כמו בפסח), משמע, האמירה הפנימית והעשייה שתבוא בעקבותיה - זה לא באמת אני. זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה להיות אחרת. אני מבין את הטעות, אנסה להשתפר. אלחם כדי להשתפר.
הביטול הזה של החלקים הרעים, מביאה לאהבה לטוב. אהבה יוצרת אש. מהחום שלה, כבר המלחמה קלה יותר, החלקים האלה פשוט נמסים. אז ועדת חקירה נוקבת, בתוספת אהבה תביא מרפא. מסוגלים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה