בס"ד
קשה להיות אדיש נוכח הפער בין הממשלה המתהווה לבין מצבם של מיליון אזרחים שמוצאים את עצמם ללא פרנסה. נכון, העם בחר בפעם השלישית שלא להכריע בבחירות ולממשלה של "אחדות" יש מחיר. אבל גם אם זה נכון וגם אם המחיר בדמות ממשלה מנופחת עדיף על בחירות רביעיות עם כל המחירים הכלכליים והפוליטיים שלהם הנוגעים לכל חלק בחייהם של האזרחים, עדיין גם הנראות חשובה.
בערב, אני בדרך כלל יושב מול המחשב לסיכום היום או להכנת היום הבא, אבל אתמול עייפתי ולכן ישבתי וראיתי חלק גדול מהחדשות. שלושה אייטמים גדולים תפסו את עיניי. האחד, הפוליטי, אנשי ליכוד המוציאים לאור בצורה הכי אותנטית (ומביכה בעיניי) את האגו והכבוד שהם דורשים, וממול אנשים משלל המפלגות, חסרי ניסיון, שהולכים להשפיע על החיים של כולנו. השני, שהעורך בחוכמתו שתל כדי להראות את הפער, הוא המצוקה הכלכלית של בעלי עסקים שונים והאייטם השלישי הוא גל קניות גדול בעוצמתו המתחדש עם פתיחת שירותי המשלוחים והחנויות הן הפיזיות והן הוירטואליות. הישראלים קונים בלי סוף, בגדים, מוצרי חשמל ואינסוף מוצרים קטנים וזולים שמחזיקים שבועיים וכבר צריך לחכות שההזמנה הבאה תגיע.
אז באיזה עולם אנחנו חיים? עולם עשיר או עני? יש לאנשים כסף להוציא על שטויות או שהם נכנסים למצוקה כלכלית? האם אנחנו מסוגלים, כאזרחים, להרים קול מחאה אמיתי (לא רק פייסבוק עם כל חשיבותו) כנגד השלטונות ובתי המשפט שעושים בהיכלי הכנסת והצדק כבשלהם, או שאנחנו יודעים רק לצייץ?
ובין לבין קיבלתי סרטון (ואפילו פתחתי אותו) אופטימי על עולם שחוזר לאיזונים שלו בעקבות הקורונה. על חזרה לתקשורת בינאישית ישירה ובריאה, הרמוניה עם עולם הטבע וכד'. ואני תוהה האם באמת נפיק את הלקח? ברמת התקשורת, הזמן המשפחתי וגם ברמת החיים. למשל, אולי, שעם כל הצער על אנשים שעבודתם היא בעודף מותרות, אולי הגיע הזמן לחיים יותר צנועים? לא סגפניים, אבל, כדוגמה, מספיק שיהיה אוכל טוב בחתונה ושמח, למה צריך את כל עודפי ההפקה האלה?
כמורה, יכולת הלמידה העצמית שהתפתחה סביבי בבית ואצל תלמידות, מוביל אותי להמשיך ולשאול, האם אנחנו כמורים גורמים נזק בדרך הלמידה שלנו? אני כבר כמה שנים במחשבות האלה ובתהליך לשנות את עצמי כמורה העוזר לתלמידות להוציא את מה שבתוכן ואני מרגיש שהדרך עוד ארוכה. אבל, הנה, קיבלנו עזרה ודחיפה. נגיף קטן פקח לנו את העיניים. לא לסגור אותן בחזרה…
ברש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו' מה שמיטה כו' אף כל המצות כו'. ומדתלינהו בשמיטה. משמע שהיא מצוה שכל המצות תלוין בה [...] וז"ש ושבתה הארץ שאחר שזכו בנ"י בארץ כנען ישבתו בשמיטה לבטל עבודת הארץ בעבור הש"י. וכמו שמצינו באדם דכל זמן דמשועבד לאחר אין יכול לקבל עול מלכות שמיים [ …] לכן הוציאנו המקום ב"ה ממצרים. ויש להוסיף עוד כי צריך להיות מקודם עול ושיעבוד אחר. ואח"כ כשפורק ממנו עול זה זוכה לקבל עול מלכות שמיים. וכן הוא באדם שמשועבד ת"י היצה"ר בתחילת שנותיו כנודע. וכמו כן הארץ הי' מקודם ת"י כנען אח"כ נפדית ונכנסת ברשות ישראל. ואח"ז צריך לצאת גם משיעבוד בנ"י להיות רק תחת רשות הקב"ה בעצמו. ודבר זה נוהג בכל הדברים והנבראים והבן. ועיקר מצות שבת ושמיטה היא להעיד על שהקב"ה מקיים הנבראים בכל עת מחדש… [שפת אמת, בהר, תרל"ה]:
ה'שפת אמת' מביא כמה דוגמאות למצבים בהם הפריצה הגדולה לכיוון השלם והטוב הגיע רק אחרי שיעבוד קודם ויציאה ממנו. אדם נולד עם יצר הרע ומשועבד לו עד גיל מצוות, בני ישראל היו משועבדים למצרים ורק אחר כך יכלו להגיע למדרגת ההתגלות וקבלת התורה. ארץ ישראל הייתה בשליטת הכנענים ורק אחר כך בשליטת ישראל. באדם הפרטי, בכלל ובקודש [את המקדש עשו מהזהב שהיה בהתחלה ברשות המצרים].
ההתקדמות אם כן, תלוי ביציאה משלב מוקדם. היציאה הזאת יכולה להיות לא פשוטה, אפילו שבר גדול כמו גיל ההתבגרות ומלחמות. במצוות השבת והשמיטה, התורה מלמדת אותנו להמציא את עצמנו מחדש באופן מבוקר. פעם בשבע שנים קחו שנה של התבוננות. התבוננות על עולם הקניין, על החבר שקשה לו יותר, התעמקות בעולם הרוח ובזמן עם המשפחה. נשמע לכם מוכר?
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה