בס"ד
השבת שלפני הימים הקדושים. אל ימי החג מהתורה והחגים שתקנו חכמים בדורות הקודמים, זכינו להיות בדור בו התחדשו לנו ימים קדושים. ימים של זיכרון, גבורה, גאולה, תשועה וקדושה. אין, בתחושה שלי, ימים קדושים ומרוממים מאלו. לא להאמין, אבל, אנחנו ממש חיים בדור הזה. מכירים באופן אישי ניצולי שואה, אנשים שנלחמו במערכות ישראל וגם כאלו שמסרו את נפשם. מדור ההשמדה למעצמת הייטק. אנחנו זוכים לחיות, גם את רגעי חיינו הפשוטים, במדינה יהודית עצמאית ועוצמתית וזוכים גם ממש, באופן אישי, להשתתף בהגנה עלייה ובבנייתה. גם אני בניתי בית, נטעתי עץ ושביל בארץ ישראל.
הפעם, כך נדמה וכך משודר, אלו הולכים להיות ימי הקדושה הקשים ביותר מאז הווסדם. מחלוקות פנימיות משתוללות וכאילו מבקשות לקרוע את הממלכה. 'ישראל ויהודה'. דיבורים על היסטוריה שעלולה לחזור שוב על עצמה, פירוד, מלחמה, גלות.
היהודי נע תמיד בין הבטחה לציווי. בין חזון למציאות. בין החובה לפעול ובין הזכות להרים עיניים למעלה ולשחרר אחריות. אנחנו מובטחים שלא יהיה חורבן שלישי, אנחנו מוכרחים למנוע אותו בעצמנו. יש הרבה מה לעשות. לדבר, לבנות, לצעוק, להלחם, לנחם, ללמוד, ללמד, לשמור. לעשות. לעשות. כל הפעולות האלו, אני חושב, מתנקזות אל מול משימת הזהות. העולם מבלבל. מצד אחד נראה שהפרדיגמה השולטת בו (בטח במערב) היא טשטוש זהויות וגבולות. עמים, מדינות, קבוצות, מגדרים. מצד שני, השטח מדבר שבטיות, עדתיות, קבוצות ותתי קבוצות. ואצלנו, השיח הוא עדתי ודתי אל מול לאומי. מדינה יהודית ו- ישראלית / דמוקרטית או שצריך לבחור ביניהם. שיח של זהות.
יש מבולבלים. ויש את אלו שמבינים. שיודעים את עוצמת המסר היהודי גם בניהול המדינה ולכן, משתדלים בכל כוחם, להעצים ולהדגיש את המחלוקת. משתדלים, ככל יכולתם, להציג את היהדות כדת גלותית וכדרך חיים פרטית ולתקוע טריז מפריד בינה לבין מה שמוצג כישראל דמוקרטית - ליברלית - חופשית. הם נמצאים בשני הקצוות. הקצה שחושב שהקמנו פה מדינה אירופאית בלב המזרח התיכון החם והקצה שחושב שהקמנו פה ישיבה בגטו שבין הירדן לים.
גם אנחנו צריכים להיות אלו שמבינים. לא להתבלבל. היהדות אינה דת. היהדות היא לאום שהתגבש לצורך ייעוד אוניברסלי. את הייעוד הזה הוא יכול להשלים רק מארץ ישראל. לכן 'בארץ ישראל קם העם היהודי… היא מדינת ישראל!' אין משהו אחר שיכול להחזיק אותנו באזור הזה. מבלי זהות מוצקה, שאלת הסבל שלנו ו'הכיבוש' שגורם סבל לעם אחר, יפוררו אותנו מבפנים. אי אפשר להפריד בין התמזגות הזהות של יעקב שממית עצמו באוהלה של תורה, לעשיו הצייד שמוסר עצמו להגנה, שיוצא לצוד צייד להביא פרנסה וברכה, התמזגות שעשתה אותנו בני ישראל. לא נכון, לא יהודי ולא ישראלי לקחת רק צד אחד מהזהות הזאת. מכאן, הכל פרטים. גדולים, חשובים, קשים לגישור, יש על מה לריב, אבל פרטים המונחים על דרך שיש בה צדק, צדקה ומוסר.
ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר על המדרש אשא דעי למרחוק כו' וירא כו' המקום מרחוק כו'. שהיה נסתר ממנו ואח"כ שעמד בנסיון נתן שבח ע"ז [על זה] שראה שהי' רק לטובה כדי לגלות הקדושה גם בתוך הריחוק כו'. וזכה עי"ז [על ידי זה] להיות נקודה טמונה בכל איש ישראל שישאר תמיד וע"ז [ועל זה] מברכין מגן אברהם ע"ש [עיין שם]. וז"ש [וזה שכתוב] אחור וקדם צרתני שיהי' בכח האדם למצוא בחי' קדם ממחשבה הקדומה ע"י בחי' הריחוק בעוה"ז שהוא בחי' אחור כנ"ל [שפת אמת, תזריע - מצורע, ר"ח אייר, תרל"א]:
'שועלים מהלכים בין הריסות בית המקדש?' אהה, זה נכתב שנים קודם. הכל מתממש. אחד לאחד. חבלי המשיח המתוארים במקרא, בתלמוד ובחז"ל קמים ומתממשים לנגד עינינו. הנבואות ברורות והן קשות. אמוראים גדולים העדיפו את עולם התורה הגלותי ולא לחיות בתקופה שקורעת את הגוף והנפש. והיו כאלו שקיוו. שהתפללו לזכות לחיות בדור הזה. הנשמות שלנו זכו.
ויש לנו בחירה איך לחיות. כמו רבי עקיבא השוחק [שמחה של אופטימיות, לא צחוק], או כמו חבריו הבוכים. האם לראות בתהליך החילונות, הכפירה, הנהירה אחרי תרבות המערב והאינדבידואליזם שחלקו משחית, תהליכים של ריחוק, של טומאה, או, לגלות, כמו שעשה הרב קוק בעקבות אברהם אבינו ורבי עקיבא את הקדושה בריחוק הזה. חתימת ברכת האבות היא דווקא באברהם. מסביר ה'שפת אמת' כי זה בזכות היכולת שלו לראות את המקום (שם ה') גם מרחוק. לא פשוט להאמין בקושי שיש 'מקום' מאחוריו, אבל, גם לא פשוט להכיר בכך שגם שאחרי שהכל הסתדר לטובה, גם פה, מי שעומד מאחורי הדברים הוא ה'מקום'.
קדושה היא מערכת היחסים הבלתי אמצעית בין הבורא לאדם. נקודת השקה. הדרכים אליה מגוונות. אנחנו בדור שחיים טבעיים בארץ ישראל יכולים להביא כל אדם לקדושה. מי שמוכן למסור את נפשו על עם ישראל וארץ ישראל, מגלה באופן הכי פשוט את הקשר הזה. מערכת יחסים של אהבה והקרבה. יש ציווי, אני קם ועושה. מי שמסר את נפשו, הוכיח את קדושת העם כולו, את קדושתו שלו.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה