בס"ד
שבת חול המועד סוכות תשע"ח
יש במעבר הזה שבין הימים הנוראים לחג הסוכות, משהו מאוד משחרר ופותח את הלב. איך, מתחילת חודש אלול, התכנסות עמוק פנימה לתוך עצמי, לנסות לעצור, לחשוב. להביט באומץ פנימה, להאיר את הפגמים, לכאוב אותם ולשוב בתשובה;. כך עשיתי, מתחרט, מקבל על עצמי שיותר לא. תוהה גם לפעמים אם אני מאמין לעצמי, אם הפעם זה אכן יהיה יותר טוב. עומדים בתפילה שעות, הרבה מאוד מילים, עמודים (עדיין לפעמים סופר אותם) של נורא, ומרום, וקדוש. וכשיוצא היום הקדוש - לאכול, ולצאת החוצה וקרשים, סכך, ענפים ופירות ופתוח ורוח. כי עמדתי בדין והרגשתי כי קיבלתי חסד, לא בזכותי, אבל טוהרתי. ועכשיו - לעשות! להראות איך אני לוקח מעצמי, את עצמי והולך אל השנה להמשיך את החסד עלי ועל מעשיי בזכות.
ולהבדיל, כך גם בעולם החינוך. המשותף לכולם, כי חינוך הוא השפעה. על עצמי, סביבה, ילדים ותלמידים. אני ממשיך ולומד איך לאפשֶר. איך לאפשר להיות סוכות - התקדמות של האדם הלומד דרך מעשיו הוא, למידה בכלים האישיים של הלומד, בחוזקות שלו שהם בעצם בעבודת ה' שלו. איך אני פותח את הדלת לסוכה הזאת, פה עוזר להחזיק פטיש, שם עוזר עם הסכך, אבל היצירה הפנימית של הלומד, מה שהוא עובר ומה שהוא מפיק כלפי חוץ היא של הלומד עצמו.
'"ולקחתם לכם.. פרי עץ הדר…' ובני ישראל מצד עצמם חפצים להתדבק בו ושיעשו מעשים טובים לפניו שלא יהיה מצד החסד בלבד וזהו 'ולקחתם' - לכם, מצדכם…. ולכן אומר ולקחתם לכם שנבחר לנו החיים… ולזאת נתן לנו השי"ת ...אחר ראש השנה ויום הכיפורים… וצריך כל אדם להאמין שנעשה טהור בימים אלו וודאי שיישאר הטהרה כל השנה תלוי בהכנת האדם לקבל הטהרה…" (שפת אמת לסוכות, תרל"ד).
האדם רוצה לקבל את הטוב לא כצדקה. לא מאת הקב"ה ולא מאת בשר ודם. אז לחיות ללא טובות אי אפשר, בטח לא מהקב"ה. אבל, להמשיך את הטוב, זה תלוי בעבודת האדם, בהכנה שלו, במאמץ שלו. כאן לא יועיל רק להגיד 'בעזרת ה' ו'השם יעזור' ולחכות. כאן צריך האדם לעשות את המאמץ שלו, להשתמש בכוחות שניתנו בו ולהתפלל, אז, לעזרת ה'.
מחר ב"ה נקרא את מגילת קהלת. בתוך החג שנחשב לחג השמח ביותר נקראת המגילה שנשמעת הפסימית ביותר. 'הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל'. אכן, החכם מכל אדם התנסה (בפועל או באופן מחשבתי) עם כל דבר, עם כל אמירה, עם כל מחשבה, גם ההרסניות שבהן. לוקח את הבעיות עד לקצה, לא מוותר ומלמד אותנו, כי אם נמצא דבר אחד, הקטן ביותר שהוא בעל משמעות, הרי שלמפרע נלמד בכך שלכל הבריאה יש משמעות, אם יש "סוף דבר" - אז "הכל נשמע" וממילא "את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור -כי זה כל האדם".
הרב אבינר מפסק אחרת ממה שמובן מהפשט את אחד הפסוקים הפסימיים ביותר בספר ומעניק לו את המשמעות האמיתית ואת הייעוד -
" מה יתרון לאדם (?) בכל עמלו שיעמול תחת השמש (!)"
שבת שלום ומועדים לשמחה,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה