בס"ד
הזמן מורגש בפסח. שעון החורף מתחלף בַּקַּיִץ, שיתגלה אחרי החג, כמו מסדרון שעולם אחר מתגלה מעברו השני. הזמן מתקדם. ואנחנו נצמח, נשתנה, נגדל, וגם, משהו יקמול בחילופי העונות. שום דבר לא נמלט מהזמן. כל ניסיון לנסוע בו אחורה, או, קדימה, נתקל בפרדוקס, לולאה אינסופית, הליכה לאיבוד.
משועבדים לזמן באופן מוחלט. לדחיפה, לשחיקה. אלא, אם מחליטים שלא. אלא, אם מחליטים שאנחנו חופשיים. כן, נגדל, נשתנה, נתפתח, גם, יקמול, הגוף, מחשבות, יכולות. אבל, אם נוכל, לפעמים, לשים בצד, את הדחיפה הראשונית והחשובה של הזמן, של לגדול בעצמי, להיות גדול יותר מאחרים, לממש את עצמי באופן שבו, בעצם, אני אוהב אותי, את יכולותיי, את דעותיי, ולהיות מחובר לשרשרת הארוכה של הדורות, של הרעיונות, של תהליכים ארוכים, אז ניצחנו את הזמן, השתחררנו מהעול המכלה והלוחץ שלו. אבל, גם פה, אפשר ללכת לאיבוד. כי לנצח את הזמן, יכול להיות לאבד את עצמי בתוך כלל, שגם הוא, בדרך אחרת, נותן מקום וחום, שיכול גם לשרוף את מי שאני.
אני מנסה ללמוד, איך לשמור על האני. איך להמשיך לגדול. לראות שאני טוב במה שכבר למדתי, עשיתי, עושה ואעשה. ולהצליח, בכל זאת, להוריד את הנפח שבו החלק שבי, מרגש שאני הוא זה שחייב לְהֵרָאוֹת, לכעוס אם זה לא נעשה בדרך המדויקת שלי. להבין, שיחד עם העשייה, אני, בעצם, ממלא תפקיד באותה השרשרת, שאני עכשיו, מגיד לבני, כי, פשוט, עכשיו, זה התור שלי.
אני חושב על הדברים האלה (גם) עכשיו, בפסח. אולי זה אחד מהרמזים של המצה וההגדה. קצת פחות נפח, קצת פחות חשיבות עצמית, קצת יותר לשמוע מהדור הקודם, זה שאיתנו ואת הסיפורים של אלו שכבר לא. להבין את הקשב של הדור הצעיר, המגוון, ולהיות מסוגל להביא את עצמי, המיוחד, כחלק מאותה השרשרת. ויש יותר סיכוי שאהיה מסוגל, סך הכל, גדלתי בשנה… 🙂
שבת שלום, מועדים לשמחה ובשורות טובות,
איתן.
אכילת מצה רשות. ומשמע כי בכל השנה אינו רשות. שכ"ז [שכל זמן] שיש לאדם שיעבוד ודביקות בהטבע אינו יכול לאכול מצה שהיא פשוטה כמו שהיא בלי שינוי מכמו שנברא בכח השי"ת. ובפסח זמן חירותינו. והפירוש שהחירות גם בתוך הטבע שנקרא זמן. כי הזמן הוא הטבע והחירות למעלה מן הזמן והטבע. רק ביציאת מצרים נמשך הארה מלמעלה גם בתוך הזמן והטבע [...]. ולכך יוכל כל אדם בפסח לצאת מן המאסר שלא להיות משועבד לסט"א ח"ו. וממילא יכול לקבל עליו עול מלכות שמים כראוי. ויכול לאכול מצה גם כן [שפת אמת, פסח, תרל"א]:
לא כל אחד ובכל זמן יש רשות לאכול מצה, אומר ה'שפת אמת'. לא כל הזמן יש אפשרות להיות נקי, מדויק, פשוט, במובן השלם של המילה. צריך בשביל זה חירות. חירות מיצר הרע, הלא הוא הטבע האנושי, הלא הוא הזמן.
הדבר הראשון שעושה הקב"ה כשהוא פונה לעם החדש שזה עתה נולד, הוא שינוי הזמן. 'החודש הזה לכם…', הזמן שלכם, מעכשיו, יתנהל קצת אחרת, במובן מסוים, אתם גם תוכלו לשלוט בו. והלחם שלכם, יהיה מצה. מנותק, כמה שאפשר, ממגבלות הזמן והצרכים.
ויחד עם זאת, תתחילו לספור. תתחילו להתקדם. תתחילו לבנות. בעוד 50 יום תהיו מסוגלים לתפוח. מנחת ביכורים העשויה, באופן ייחודי, חמץ. מעניין, שהמנחה הנוספת שיש בה חמץ, היא הלחמים המגיעים עם קורבן תודה. כשאתה תפוח ומלא בתודה, אתה, כנראה, בפנים, עדיין מצה.
